"האם כמטפלים אנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו רואים את האדם שמולנו כמו שהוא, מכירים אותו במציאות שלו, או שאנחנו רואים רק את ההקרנה של התאוריות שלנו לגביו?". שאלה זו כפי שהוצגה ע"י הפסיכולוג רולו מיי, ממיסדי הזרם השלישי של הפסיכולוגיה יחד עם קארל רוג'רס, ונוגעת באחת הסוגיות המרכזיות בהן מתמקדת הפסיכולוגיה מהזרם ההומניסטי - אקזיסטנציאליסטי שנקראת גם "פסיכותרפיה ממוקדת אדם" (Person centered psychotherapy) - הינה גישה טיפולית המבקשת להכיר בסובייקטיביות של האדם ושמה אותו במרכז.

 

הגישה ההומניסיטית, צמחה מתוך הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שהחלה להתפתח בשלהי המאה ה- 19 ונחשב כיום כזרם מרכזי בפילוסופיה. הגישה האקז' בפילוסופיה ובפסיכולוגיה עוסקת בשאלת הקיום ומתמקדת ברעיון היחודיות של האדם. הגישה גורסת כי כל ידע הוא סוביקטיבי ולכן לא יכול להחשב בנפרד מהמוח שחושב אותו, כי לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים" וכי יש ייחוד לאנשים מעצם טבעם. גישה זו, עוסקת באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל, ומבקשת להכנס לתוך עולמו ולהבין אותו. הבנה לא במונחים של מודלים תאורטיים או רשימת אבחונים אמפירים, אלא כמודעות שהיא חלק מהמציאות ובאותו הזמן גם כזו היוצרת אותה. 

​

תפיסה הטיפולית זו, רואה בחוויה של כל אדם כסובייקטיבית ונובעת מחוויותיו האישיות. האדם מעניק פרשנות ומשמעות לאירועים בסביבתו באופן מודע ובאופן בלתי מודע. התפיסה שלו את עצמו, אופיו, ערכיו ובמיוחד את הביטויים השליליים שהוא מייחס לעצמו ולערכיו - כל אלה משפיעים עליו ומייצרים בתוכו קונפליקטים. הפסיכותרפיה בגישה זו מנסה לסייע לאדם להבין טוב יותר את הקונפליקטים הפנימיים הנוכחיים הגורמים לו לחוסר שקט, לחרדות, לבעיות בזוגיות, לתחושת שייכות, לעיסוק באובדן, במוות, בכישלון, בקריירה, במשפחה ועוד. 

​

טיפול על-פי גישה זו, מכוון ליצירת אפשרות להגשמה עצמית וממוקד בחוויתו הסובייקטיבית של האדם. המטפל אינו מכוון ומנחה את המטופל, אלא מניח לו להוביל את הטיפול באופן שיאפשר לו התבוננות בחייו. לקשר בין המטפל למטופל השפעה תרפויטית משמעותית: המטפל נוהג בכנות ובאמפתיה ומקבל את רגשות המטופל באשר הם. המטפל אינו מנתח את דברי המטופל ומחפש אחר אלמנטים נפשיים בלתי מודעים, אלא משתמש בעיקר בטכניקה של שיקוף: הצבעה על הרגשות שמביע המטופל. כך נוצרת אווירה מקבלת ותומכת, המאפשרת למטופל לקבל את עצמו ואת צרכיו, לבחון חוויות ורגשות מהם נמנע.

 

הטיפול חותר לבחון מחדש את מערכת הערכים, האמונות והמשמעויות שמאמץ לעצמו האדם בחייו. לסייע לו אט-אט להעז לשאול את עצמו את כל השאלות ולגלות הוא עצמו יכול גם לבחור לעצמו את התשובות להן. זהו מסע של תגליות אישי. לכל אדם יש את "עדשות המשקפיים שלו" (כהגדרתו של קאנט), שדרכם הוא רואה את המציאות. התפקיד העיקרי של המטפל הוא להתחבר לעולם הפנימי של האדם מולו, לראות את עולמו דרך עיניו ולהבין יחד איתו את ההגיון בתבנית עולמו.

​

המטרה היא לאפשר לאדם מגע קרוב יותר עם האותנטיות שלו. אותנטיות דומה במשמעותה למושג 'אמת' ומבטאת מצב בו אנחנו מביעים ומרגישים את עצמינו באופן שהוא אמיתי לנו. זהו מסע אישי, פרטי וחד פעמי, בו מתפתחת היכרות מעמיקה ומפורטת עד לנימים הדקים של החוויה העצמית בנוגע ליחסים שלנו ביננו לבין עצמנו וביננו לבין העולם שמסביבנו. ההצלחה הטיפולית לא תבוא לידי ביטוי ביכולת להרגיש טוב יותר, אלא ביכולת לדעת טוב יותר איך לאפשר לעצמנו להרגיש. 

 

​